פתאום פגשתי את דייויד תורו

במקרה לגמרי. זה סיפור ארוך ורלוונטי...

בקצרה - שיר שלו צץ בתגובות לפוסט בפייסבוק בדיוק ברגע הנכון

*

יש מין משהו כזה
סוג של כושר
שמשותף
לזה שאדם
בונה את הבית שלו
ולזה שציפור
בונה את הקן שלה
מי יודע
אבל אולי
אם בני אדם
היו בונים את הבתים שלהם
במו ידיהם
והיו מביאים אוכל הביתה
לעצמם ולמשפחות שלהם
אוכל שהיו משיגים בפשטות וביושר
אולי אז
איכות פואטית
הייתה מתפתחת אצל כולם
כמו שכל הציפורים שרות
בזמן שהן עובדות ככה
מי יודע
אולי
אבל זה לא ככה
חבל
אנחנו יותר כמו ציפורי בקר
וקוקיות
שמטילות את הביצים שלהן
בקינים שבנו ציפורים אחרות
בציוצים הצורמניים
שהן מפיקות
עוברי אורח
לא יכולים למצוא
עידוד וחדווה ומזור
מה
באמת זה מה שאנחנו רוצים?
לוותר על חדוות הבנייה
ולהפקיד אותה לנצח רק בידי הנגרים?
.
הנרי דייויד ת'ורו

 אז ניגשתי לחפור -

הנרי דויד ת'ורו

הנרי דייוויד תורו (באנגלית: Henry David Thoreau;‏ 12 ביולי 1817 - 6 במאי 1862), היה סופר ופילוסוף אמריקאי. תורו ידוע בעיקר בסירובו לשלם מס למדינה, בהברחת עבדים, ובספרו המפורסם "וולדן" שנכתב ב-1854.תורו האמין כי אל לממשלות להעמיק את מעורבותן ושאף לצמצום רב ככל הניכר בפעילות הממשלות, למרות שהכיר בנחיצותן המסוימת. זאת הביע במסתו "אי ציות אזרחי". 

בדיון בתגובות לפוסט בפייסבוק הופיע השיר הזה, שכל כך התחבר לחקירה הנקרית. אז התחלתי לגגל ונכנסתי לאוקיאנוס שבא לי להתעמק בו עוד ועוד. 

לפודקאסט "חיים של אחרים" על דייויד תורו. 

למסה "אי ציות אזרחי" מתורגמת לעברית.

ועוד!